אווס מרקט בע"מ נ' בנק לאומי סניף מרכזי (921)

פסק דין משלים

ערעור בהתאם לסעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

רקע והליכים קודמים

1.המערערת (להלן: "החברה"), חברה המנהלת סופרמרקטים ובעלת חשבון חח"ד מסחרי אצל המשיב, בנק לאומי סניף ב"ש (להלן: "הבנק"), הגישה בהתאם לחוק ערעור במסגרתו ביקשה כי בית המשפט יורה על גריעת שיקים ממנין שיקים שסורבו, שיקים שמשכה ואשר הוחזרו בהעדר כיסוי. הערעור עסק ב- 53 שיקים. במסגרת פסק דין מיום 16.9.09 קבעתי שיש לגרוע 12 שיקים, כאשר גריעת 7 שיקים היו למעשה בהסכמת הבנק לעומת 5 שיקים אשר הוריתי על גריעה בשל כך שסורבו לאחר שניתן צו זמני בתיק זה בהליך ביניים. עוד דחיתי את בקשת החברה לגרוע קבוצה של 15 שיקים שסורבו ביום 7.7.08 וכן דחיתי הבקשה לגרוע קבוצה של 18 שיקים שסורבו ביום 14.7.08.

2.החברה הגישה ערעור על פסק דיני מיום 16.9.09, ע"א 1183/09 לבית המשפט המחוזי (בפני כב' השופטת רחל ברקאי) אשר נתן פסק דין בערעור ביום 26.10.10. במסגרת הערעור דחה בית המשפט המחוזי את הערעור על קבוצת 18 השיקים שסורבו ביום 14.7.08 אולם מנגד קיבל הערעור על קבוצת 15 השיקים שסורבו ביום 7.7.08. תוצאת הדברים הינה שהערעור לא סייע לחברה בהגבלת חשבונה תוך שיש לציין כי החברה נכון להיום סיימה את שנת ההגבלה אשר הוסרה בתומה.

3.עוד עלה מפסק הדין של בית המשפט המחוזי כי בהליך שנדון בפני, הכרעתי בשאלת הסירוב של 45 שיקים מתוך 53 השיקים שנדונו, תוך שלא הכרעתי בשאלת הסירוב של 2 שיקים מיום 15.7.08, 5 שיקים מיום 28.7.08 וכן שיק אחד מיום 27.8.08 וכלשון כב' בית המשפט המחוזי בפסקה 17 לפסק הדין:

"אשר לשקים שסורבו ביום 15.7.08, ביום 28.7.08 וביום 27.8.08, בית משפט קמא לא הכריע בטענות המערערת ומשכך לא עומדת בפני ערכאת הערעור כל החלטה הנדרשת לבחינה. משכך, מן הראוי להחזיר עניין זה להכרעתו של בית משפט קמא ובלבד שאין המדובר בדיון עקר במובן זה שלא יהיה בקבלת הערעור – לעניין השיקים האמורים – אם יתקבל כדי להושיע את המערערת לעניין הגבלת חשבונה".

לפיכך הוחזר התיק על מנת שאכריע בשאלת 8 השיקים האמורים ובלבד, כהוראת ביהמ"ש המחוזי, שאין מדובר בדיון תיאורטי שאין לו קשר להגבלת חשבון החברה.

עמדות הצדדים

4.בדיון שהתקיים בפני ביום 21.2.11 עמדה החברה על זכותה כי בית המשפט יכריע בשאלה האם 8 השיקים האמורים סורבו כדין או לא. לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי הדבר אינו מסייע בהגבלת חשבונה של החברה, שכן החברה חזרה לפעול לאחר שבמשך שנה חשבונה היה מוגבל, אולם החברה עמדה על זכותה כי בית המשפט יכריע בשאלה שהועמדה ע"י בית המשפט המחוזי.

דיון

האם ענייננו בסעד תיאורטי?

5.אין מחלוקת בין הצדדים כי החברה היתה מוגבלת נוכח דחיית עיקר הערעור בידי בית המשפט המחוזי כך שלפחות 18 שיקים סורבו כדין ולפיכך מצב החברה היה מוגבל עד חלוף שנת הגבלה, וכיום החשבון אינו מוגבל. לפיכך עומדת בעינה השאלה האם יש להמשיך לדון בתיק שכן הוראת בית המשפט המחוזי היתה חד משמעית, הוראה ולפיה בית המשפט יבחן את השיקים שנותרו וכלשונו: " ובלבד שאין המדובר בדיון עקר במובן זה שלא יהיה בקבלת הערעור – לעניין השיקים האמורים – אם יתקבל כדי להושיע את המערערת לעניין הגבלת חשבונה".

6.בענייננו מצאתי שאין טעם בדיון שכן בית המשפט המחוזי לא אפשר חזרה לבית המשפט קמא אלא לצורך תכלית ברורה שאינה תיאורטית או לצורך תביעות עתידיות, השאלה הוחזרה רק ובלבד שבדבר יהיה בכדי ל"הושיע" את החברה, דבר שאין חולק שאינו. לפיכך, מן הדין היה לדחות את בקשת החברה לחזור ולדון ב – 8 השיקים שעניינם לא הוכרע בשל כך שהדבר חורג מהוראת בית המשפט המחוזי. חרף האמור ולמרות שמן הדין היה לסיים כאן תוך דחיית בקשת החברה, ולמעלה מהצורך, אתייחס להלן לשיקים שסירובם לא נבחן.

השיקים שסירובם לא נבחן בפסק הדין מיום 16.9.09

עסקינן ב – 3 קבוצות שיקים שסירובם לא נבחן כדלקמן:

2 שיקים שסורבו ביום 15.7.08

5 שיקים שסורבו ביום 28.7.08

1 שיק שסורב ביום 27.8.08

7.אקדים ואפנה לסעיף 10(א)(3) לחוק המאפשר ללקוח שחשבונו הוגבל לפנות אל ביהמ"ש וקובע את סמכותו של בית-המשפט, להורות על גריעת שיק ממניין השיקים שסורבו. הסעיף מונה את עילות הביטול, וקובע בין היתר, כי ביטול הבאת שיקים שסורבו יבוא כאשר :